שיר שעשה החכם ה"ר יהודה אברבנאל בן השר המחבר על ספר ראש אמנה. יסוד דת לעדת אלי נתונה            אשר היתה אזי אצלו אמנה: הדר הדור ורב אמן חקרה.                  גביר יצחק אברבנאל אמנה: ואיכה תערוך ספר לספרו.                  ואין לשוות אלי ירדן אמנה: דרוש סיני דרוש הר האלהים.          ומה-לך אל שניר חרמון אמנה: הלא זה גן ועץ חיים בתוכו.                      אמת פריו ועלהו אמנה: ובו שרשי וראשי האמונות.                לזאת אבי קראו ראש אמנה:  הקדמה אמר יצחק בן לאדוני שר וגדול בישראל. דון יהודה אברבנאל. משרש ישי בית הלחמי. מזרע דוד נגיד ומצוה לאומי. מעם מפוזר ומפורד. גלות ירושלים אשר בספרד. ראה ראיתי במראות הצובאות. הרמות והנשאות. הדוברות בתורת ה' צבאות. ובדברי הנבואות. חכמות נפלאות. בצדק נוראות.  ובחצריהם ובטירותם לבי רואה ועיני רואות. טוב טעם ודעת זך ונקי משגיאות. דברי חכמים וחידותם טובות ובריאות. אך אמנה כי מששתי את כל כליהם תשואות מלאות. וכי חפשתי אמתחות דעותיהם המסולאות. נבהלתי מראות. את עיני עמי בני ציון היקרים. בידיעת יסודי תורת יי' ושרשי אמונת אלהי העברים. אשר אמונתם מחויבת לטובים ולישרים. כי בהיות אש דת למו תתהלך למישרים. ואור התורה נגה עליהם המאיר לארץ ולדרים. הנה במספר פנותיה עמודיה ואדניה לא ראו אורים ברורים. מפי ספרים ומסי סופרים. אך בחלוף דבריהם הוכו בסנורים. צלמות ולא סדרים. איש אל עבר פניו ילכו דרך האתרים החוקרים. עדר עדר לבדו מדלג על ההרים. שית לבך לעדרים. דבר ידברו בראשונה הרב הגדול המיימוני הנצב על הקוצרים. וחכמים מבני ישראל מקשיבים לקולו חברים. יורו המורים. שלשה עשר המה עיקרים. ואחריהם חדשים לבקרים. לרדוף אחריו יעלו אבר כנשרים. זה יאמר שמעו נא המורים. לתת חלק לשבעה וגם לשמנה שרשים המה הגבורים. וזה יאמר בינו בוערים. אלו ואלו בורות נשברים. אין לנו חלק בנותרים. זולתי שנים שלשה גרגרים. על כן תפוג תורה מעולפת ספירים. אבדה האמונה ועמודיה יתפלצון על פי אלה הדברים. ותהי האמת נעדרת ושממה כמהפכת זרים. כל רודפיה השיגוה בין המצרים. אשר במצרים היא יושבת מתוך ההפכה. הפכת הדעות ערוכה בכל ודרוכה. בין רועי מקנה אברם חכמי ישראל כרי ממכה. בין דין לדין בעצם הדרוש בעמקה של הלכה. בין משאבים שואבי מים חיים לעדה הנסוכה. בין תופשי המלחמה מערכה לקראת מערכה. ויהי העם כמתאוננים